צל ומי באר

​קישור לשיר

9 באוקטובר, 1945 . שעת צהריים בקיבוץ יגור. צלצול פעמון מזעיק את החברים. הימים ימי מאבק על העלייה. ספינות מעפילים עושות דרכן לארץ ונתפסות, המעפילים נכלאים במחנה המעצר בעתלית ומחכים שישלחו אותם לקפריסין. בלילה שלפני ההפלגה לקפריסין פורץ כוח של הפלמ“ח למחנה  המעצר, משחרר את העולים ומנסה לפזרם ביישובי האזור, כדי שיסתתרו. הבריטים עורכים חיפושים, והמעפילים מגיעים רק עד יגור. לקול הפעמון מוזעקים החברים, כל חברי המשק ממהרים לעבר הכרמל, ואנחנו הילדים בעקבותיהם. והנה אנו רואים כי במדרון שמעל הוואדי יורדים אנשים תשושים, כשהם נתמכים זה בזה. אלה מעפילי כלא עתלית, שאנשי הפלמ“ח הבריחו אל החופש.

בים בם בום

​קישור לשיר

שְׁנֵי חֲבֵרִים הָלְכוּ בָּדֶרֶךְ,

בִּים בָּם בּוֹם.

אֶחַד קִבֵּל מַכָּה בָּבֶּרֶךְ,

בִּים בָּם בּוֹם.

אֶחַד קִבֵּל מַכָּה בָּבֶּרֶךְ,

בִּים בָּם בּוֹם.

(לֹא בְּדִיּוּק אֲבָל בְּעֵרֶךְ),

בִּים בָּם בּוֹם.

 

אָמַר חֲבֵרוֹ: לֹא נוֹרָא חָבֵר,

יֶשְׁנַּן צָרוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר.

הדודה שלי מרחוב הנביאים 

 

ספר זה מספר על דודה מרחוב הנביאים אשר ילדים הם הדבר האהוב עליה. אהבתה לילדים מתבטאת לאור העובדה שהיא נשארה רגועה ואופטימית לאחר הנזקים שעשו ילדיה בבית ולאור העובדה כי במקום לכעוס היא פשוט הולידה ילדים נוספים, גם זאת ללא כעס.